לבני האדם, המפתחים יכולת פיתוי והמשכללים אותה כל העת, יש עניין להפיל ברשתם את התמימים. המפתים מודעים היטב לכוחם הרב, המגי כמעט, לגלם את הפנטזיות, המקננות בראשם של רבים. הם לא יבחלו באחיזת עיניים ובהולכת שולל של קרבנותיהם. בד״כ חטאם מסתכם בכך — שאין כוונתם רצינית. שכל כוונתם הייתה לבלות וזה הכל. לעיתים הם ישקיטו את מצפונם בשילומים (ישלמו את הוצאות הבילוי) ולעתים במילים, שנועדו לכאורה לשמש תמרור ״אזהרה״. המתוחכמים שבהם נותנים לבני זוגם את ההרגשה, שהם עצמם המתפתים, שהם עצמם המחוזרים.
