אנו שבויים היום במודל אהבה המקדש את ההתאהבות
כתקופת שיא בחייו של אדם, פסגה שממנה ניתן
רק לרדת, כשההתאהבות הופכת ל״מערכת יחסים״
(זוגיות), שבשלב זה או אחר, ״צריך להתחיל לעבוד
עליה״. לתפיסת אהבה כזו ישנן מעט מאוד יתרונות
ודי הרבה חסרונות. חלקנו מסתובבים בתחושה, שלא
מימשנו את רגעי השיא, שאליהם היינו אמורים להגיע,
או שלא מימשנו אותם מספיק. אחרים מרגישים,
שחייהם ריקים מאותה אינטנסיביות וחיות, שהייתה
מנת חלקם לשבועות ספורים של התאהבות ואחר־
כך הפכה לדבר־מה אחר. בכל מקרה מודל אהבה כזה
גוזר על הפרט אמונה שבמרבית חייו ״החיים״ נמצאים
במקום אחר.
