לעיתים נדירות, או לעולם לא, מתפתחים נישואין למערכת יחסים אישית, בצורה חלקה וללא משבר בזוגיות.
אין כל לידה של מודעות ללא כאב.
ק. ג. יונג
חשבתי להציע ייעוץ זוגי. כאשר הזוגיות במשבר חייבים לעשות משהו.
"אני יודע שאני אוהב אותך. אני פשוט לא יכול להרגיש זאת." באומרי זאת נעתי לצד המיטה של סוזן בכדי לגעת בזרועה, אך היא נרתעה. היא בכתה. בהצליבי את ידיי על חזי נעצתי עיני באפילת חדד המיטות שלנו וניסיתי לחשוב על משהו לומר שיגרום לה לחוש טוב יותר. "אל תבכי, סוזן. אני אוהב אותך. אני וודאי רק עובר תקופה או משהו". נראה היה כי הדבר עזר. כיוון שהיא הפסיקה לבכות ומחטה את חוטמה. "לא בכיתי בגלל זה", אמרה לאחר רגע. ייבכיתי כיוון שאני מרגישה את אותו הדבר ; גם אני איני מרגישה את אהבתי לך" - "או." היינו נשואים מזה שבע שנים. היו לנו די והותר מריבות, ואף נפרדנו פעמיים. לא שקלנו אפילו לפנות לייעוץ זוגי. היינו בזוגיות ואהבה ואט אט לא שמנו לב כיצד זוגיות טובה נעשתה זוגיות במשבר. לפחות תמיד הרגשנו משהו זו כלפי זה ולהיפך. זה היה הגרוע ביותר עד כה: חוסר תחושה כלשהי. שכבנו בדממה בשני הצדדים המנוגדים של מיטתנו העצומה. חידדתי את חיישני הקליטה שלי להקשבה פעילה מירבית, אולם רק קולה של מכונית אקראית חולפת מילא את הריק בינינו. תחושה מבשרת רעות היכתה בי. חשבתי להציע ייעוץ זוגי. כאשר הזוגיות במשבר חייבים לעשות משהו. אסור לוותר על זוגיות מוצלחת. אחרת חלילה נגיע לגירושין. איש מאיתנו לכאורה לא חש דבר, ומתוך כך יכולנו להיות אדיבים ומנומסים. "לילה טוב, סוזן." - "לילה טוב, הנרי", ענתה ברכות. ללא מילה נוספת, הסתובבנו על צידנה בפנותנו הצידה זה מזו, והלכנו לישון.
לא הספקתי להציע פניה ליועץ נישואין או יועצת נישואין לקבל ייעוץ זוגי
כאילו דווקא כשבשלה ההכרה שהזוגיות במשבר, עוד בטרם הספקנו לדבר על ייעוץ זוגי, בבוקר המחרת עזבתי למסע מכירות בן שלושה שבועות, שהקיף חמש מדינות מערביות. בימים כתיקונם, הרעיון של נהיגה משך ימים בבדידות, אכילת מזון מסעדות ושינה בחדרי מלון טחובים, היה בלחי מפתה עד מאוד. הפעם שמחתי על האפשרות שיהיו לי מעט זמן ומרחב לעצמי. להרהר. בימים הראשונים של מסע זה לא התקשרתי אליה ולו פעם אחת. כאשר התקשרתי אליה לבסוף בלילה החמישי, לא הספקתי להציע פניה ליועץ נישואין או יועצת נישואין לקבל ייעוץ זוגי ולהחזיר לנו זוגיות מוצלחת ומיד נתקלתי בחדשות בלתי צפויות: חבר ותיק שלנו, דייויד, הגיע וה עתה לסיאטל ושאל את סוזן אם נוכל לאכסן אותו בעודו מחפש דירה. סוזן אמרה לו שתבדוק איתי. היה לנו חדר נוסף. דייויד היה במצוקה, ומה יכולתי לומר מלבד כן ? לא אהבתי את הרעיון, אך לא היתה לי כל סיבה לא לבטוח בסוזן, אפילו לבדה עם גבר רווק בתוך הבית. סוזן היתה נאמנה. כך נסבה השיחה על דייויד ואילו אנו נשכחנו. כאילו זה מכבר נהנינו מזוגיות טובה ומעולם לא סבלנו מזוגיות במשבר.
כלום אחרנו את המועד? כלום יש טעם לפנות לייעוץ זוגי ?
מאותו רגע התקשרתי לסוזן מדי לילה ובכל יום שחלף הפך קולה של סוזן למאושר וקליל יותר ללא כל הסבר. האם משבר בזוגיות התמוסס מעצמו? הדבר לא נראה סביר. הייתי בדרכים מזה שבועיים ויותר כאשר לילה אחד החלטתי להניח לפחדי. חייגתי לסוזן מחדרי שבמוטל. שוחחנו במשך מספר דקות. לבסוף, בטון קליל שאלתי אותה : - "את ודייויד אינכם הופכים לחברים קרובים מדי, נכון ?" - "מובן שלא", היא הרגיעה אותי. "יש לנו שיחות נפלאות, אך אל תדאג - דייויד אינו הטיפוס שלי". - "אני יודע". - "ובכן, אני חייבת ללכת. דייויד הכין ארוחת ערב." - "בסדר, שלום. אני אוהב אותך, סוזן." - "שלום, הנרי." הנחתי לאיטי את השפופרת על כנה. דייויד הכין ארוחת ערב? לא יכולתי לזכור מקרה בו בישלתי לסוזן ארוחת ערב לאורך כל הנישואין שלנו. כלום אחרנו את המועד? כלום יש טעם לפנות לייעוץ זוגי ? כעת ידעתי שעלי להגיע הביתה מיד, אך היו לפני עדיין ארבעה ימים נוספים בדרכים. באותו לילה כמעט ולא ישנתי. כל הלילה רדפו אותי בערבוביה זכרונות של זוגיות ואהבה יחד עם מורא הגירושין. בבוקר הבא ביצעתי בהיסח הדעת שתי שיחות מכירה, אך לקראת ארוחת הצהרים לא יכולתי לשאת זאת עוד. חייגתי את מספר הטלפון בעבודתה של סוזן מטלפון ציבורי. כאשר ענתה, ניגשתי ישר לעניין : - "סוזן, האם קורה משהו בינך לבין דייויד ?" היא היססה : - "אמרתי לך אתמול בערב לא לדאוג", ענתה לבסוף, "נדבר על כך כשתגיע הביתה."
הקטע הבא - שבע שנות נישואין יסתיימו בגירושין ?
