הצמא לאינטימיות תופס את הרעב למין כסטייה מינית דוחה ומכוערת, במיוחד כשהרעב למין הינו זכר חזק ובעל אמצעים.
הרעב למין חווה מחסור, הנדחף יום יום כפושט יד או כזאב האורב לטרף לעוד מנה של מין.
הוא מוצא את עצמו במצור, שמא יטריד מינית ואף נאלץ להיחבא בארון ולהצטייר בעיני הזולת, כחסר עניין במין.
חלקם גוזרים על עצמם צום מיני ועינוי עצמי על-מנת להרחיק את עצמם מההשפלה שבדחייה וגם מצרות. אפילו בן הזוג (שבהשוואה לו, רעב פחות) אינו בצד שלו, שהרי אינו מסוגל בכלל להבינו ולקבל את רעבונו המיני כתורם ומחייה, נהפוך הוא, הצמא לאינטימיות תופס את הרעב למין כרעה חולה, שמוטב לרפא נפשית.
התייחסות כזו למין ולבן הזוג נוגדת זוגיות ומחרבת אותה. רק בהכרה ברורה של הצמא לאינטימיות, שחרף ה"אין תיאבון למין", שהמין מחייה אותו ובריא לו, נפשית וגופנית, התייחסותו למין ולבן הזוג הינה תומכת זוגיות ובונה אותה.
