לפחות אצל אחד מהם נדרשת מסירות אין קץ מהרגע הראשון ועד בכלל. ההורה שלו יש דחף הורי חזק (אימהי בעליל) מתפקד כהורה עיקרי ברצון ולרוב אינו יכול להרפות ולחדול מדאגה ומהעיסוק בילדיו. למצער, חלק לא מבוטל מההריונות לא נקלטו בהריונית מתוך ערגתה ובלי היסוס ואז אם לא התברר בתקופת ההריון דחף הורי חזק, אזי יתכנו תופעות לא רצויות לעולל ולאם, כמו למשל דיכאון לאחר הלידה ובהמשך לפי דרגת החומרה מהתנערות מסויימת (בניסיון להפיל את התיק על ההורה המשני ו/או על הסבתות) ואפילו לקום ביום בהיר ולעזוב אותם לבלי שוב (זה קרה וזה קורה למרות שהאב בסדר). האמהי/ת המסורה והדואגת אינה מבקשת שהאבהי יתמסר כמותה ואינה חשה תרעומת על שהינו הורה משני המקיים את ההורות שלו כפועל יוצא של דחף הורי חלש בהרבה דווקא מתוך אהבת האם ורק בהמשך מתוך אהבת ילדיו אליהם התחבר בדיעבד.
