אל הקטע הראשון - משבר בזוגיות - להשאר או לוותר ?
אל הקטע הקודם - משבר בזוגיות - להשאר או לוותר ?
תקוותיי שייעוץ זוגי יחלץ אותנו מהמשבר בזוגיות ויחזיר לנו זוגיות ואהבה נגוזו.
- "למה את מתכוונת - נדבר על כך כשתגיע הביתה ? אם לא קורה דבר, על מה
עלינו לדבר ?" - "רק אל תדאג, הנרי. תראה, עלי ללכת, זוהי שעת העומס שלנו.
אתה תהיה בבית בעוד מספר ימים, נוכל לדבר אז. או תתקשר אלי הלילה אם תרצה,
בסדר ?" - "שלום" אמרתי, כאילו היתה זו קללה, וטרקתי את השפופרת. היה זה גרוע יותר מכפי שחשבתי. היא ידעה כי אני ידעתי מה הם מתכננים, אך כל שיכלה לומר היה שעליה לשוב לעבודתה. הרגשתי מזועזע, ממוטט ומושפל. לא נותר בי ביטחון עצמי במיל. ברם, לא היה דבר שיכולתי לעשות בנוגע לכך. תקוותיי שייעוץ זוגי יחלץ אותנו מהמשבר בזוגיות ויחזיר לנו זוגיות ואהבה נגוזו. ראיתי איך הנישואין שלנו באים אל קיצם בגירושין מכוערים. עדיין הייתי במרחק 1200 מייל מהבית.
היומיים הבאים היו ערפול של מכירות חפוזות ונהיגה מטאורית.
פינטזתי שסוזן נחלצת להציל את הנישואין. מציעה שנלך יחד לייעוץ זוגי.
לא התקשרתי
לסוזן שוב. כמעט ולא ישנתי. כל שיכולתי לחשוב עליו היה לחזור כדי להתעמת
איתם. מוחי התערבל בנזיפות נוקבות אחת אחר האחרת. מעת לעת התגנבה למחשבותיי פנטזיה מבויישת ובה סוזן נחלצת להציל את הנישואין. מציעה שנלך יחד לייעוץ זוגי. מחבקת אותי ומייחלת כמוני לרנסנס של זוגיות ואהבה מחודשת. תוכננתי לחזור הביתה
ביום שישי אחר הצהרים, אך מיד לאחר השעה שמונה בליל חמישי הגעתי לחניית
ביתנו. בזמן זה כבר החלטתי כי כל דבר שאומר, ויהא נוזף ככל שיהא, לא יהיה
בו די. אתפרץ לעברם, בהניחי לאשמתם לדבר עבור עצמה; אזי אפסע החוצה, לנצח.
טיפסתי במעלה מדרגות דירתנו ופתחתי את הדלת. סוזן שטפה כלים במטבח - לבדה.
שיערה הקצר בצבע החול היה משוך לאחור, ופניה האדימו בחום עבודת המטבח. גל געגוע עז היכה בי. היתכן שאכן הקיץ הקץ על הנישואין שלנו? שאנו על סף גירושין? שפסה התקווה לזוגיות ואהבה ביננו? כעת חשתי רצון עז להלחם על סוזן ולהתמודד עם המשבר בזוגיות ויהי מה.
רציתי לדבר על זוגיות ואהבה. שאנחנו חייבים ללכת לייעוץ זוגי...
היא
הרימה עיניה כאשר נכנסתי. - "הנרי, חזרת !"
היא ניגבה ידיה במגבת. אך לא נעה בכדי להעניק לי את חיבוק "ברוך הבא" הרגיל. פשוט עמדנו שם, מתבוננים זה בזו. רציתי לדבר על זוגיות ואהבה. שאנחנו חייבים ללכת לייעוץ זוגי...
- "היכן דייויד ?" שאלתי. קולי נשמע צרוד במקצת. - "הוא הלך", ענתה. "הוא מצא דירה ועבר אליה לפני יומיים". חיכיתי להמשך. לא נאמר דבר נוסף. זה הרגע להציע ייעוץ זוגי? - "אולי אנו צריכים לשבת ולדבר", אמרה לבסוף. - "כן, אולי אנחנו צריכים". בלי לחכות לה פסעתי לסלון והתיישבתי על הספה. היא באה בעקבותיי והתיישבה לצידי. - "אני מצטערת שלא יכולתי לדבר איתך בעבודה ביום הקודם", החלה, בהניחה את ידה על זרועי. התרחקתי ממנה. זה הרגע להציע ייעוץ זוגי? - "אני יודעת שאתה כועס", המשיכה, "אך בין דייויד לביני לא מתרחש מה שאתה חושב." - "או, לא ? מה מתרחש, אם כן ?" - "אינני בטוחה, אך דייויד ואני איננו נאהבים." - "בוודאי, את מעניקה לו שיעורי בישול בלבד." - "אני מספרת את האמת. מעולם אף לא התנשקנו." התבוננתי בעיניה. היא השיבה לי מבט ללא מצמוץ. רציני. אין לנו זוגיות ואהבה. יש לנו משבר בזוגיות. מעולם לא פנינו אפילו לייעוץ זוגי. לאורך כל שנות הנישואין שלנו סוזן לא היטיבה לשקר. ואז הבנתי לפתע: היא סיפרה את האמת ! ברגע זה שטף אותי גל אדיר של הקלה. תודה לאל. אילו היו במיטה יחדיו לא הייתי מסוגל לשאת זאת. אולי לא יהא זה כה נורא אחרי הכל. - "אבל אני כן מרגישה משהו ביחס לדייויד, שלא הרגשתי מזה זמן רב", המשיכה, בעוד דמעות מציפות את עיניה.
אל הקטע הבא - אנחנו נשואים, זוכרת ?
