אל הקטע הראשון - משבר בזוגיות - להשאר או לוותר ?
אל הקטע הקודם - שבע שנות נישואין יסתיימו בגירושין ?פסה בי האסרטיביות להעלות על דל שפתיי ייעוץ זוגי"איני רוצה להימשך לדייויד. הכל מבולבל כי אני יודעת שעדיין יש בי אהבה אליך. אבל זה פשוט מתרחש. אני בהתבוננות ואיני יודעת מדוע, זה פשוט קורה." באותה פתאומיות
בה הופיעה, כך נמוגה תחושת ההקלה. פסה בי האסרטיביות להעלות על דל שפתיי ייעוץ זוגי. - "מה את אומרת? את אוהבת את דייויד?"
שאלתי בטון ציני, בעוד אני מתעלם מדמעותיה, נטול חוכמת חיים. - "אינני חושבת שאני... איני
יודעת." - "מה בדבר מחויבותך כלפי?" תבעתי. "אנחנו נשואים,
זוכרת ? אנחנו זוג נשוי ! " - "אינך מבין", ענתה סוזן ברכות. - "אני מבין שהתנהוגתכם היא
חסרת אחריות לחלוטין. האם תסכני את הנישואין שלנו בעבור הדבר הזה עם דייויד ?
דייויד הוא בול עץ !" זה לא יתכן שיש ביניהם התאמה - איזושהי התאמת זוגיות. - "אבל אתה יודע מה ?" שאלה. - "מה ?" - "דייויד
מטפל בי כמו שרציתי תמיד שאתה תטפל בי. הוא מעניק לי, הוא אוהב אותי, מכבד
אותי, רואה בי אישה. הבנתי כי..." היא עצרה. יכולתי לחוש שהיא אינה רוצה
לפגוע ברגשותיי. לא רציתי לדעת. לא יודע מניין אזרתי חוסן נפשי לשמוע.
ישנם זוגות נשואים הנהנים מזוגיות בריאה ?"הבנתי", החלה שוב, בעודה מתבוננת בכפות ידיה, "שלא היתה לנו זוגיות בריאה, שויתרתי
כבר על רצוני לקבל דברים אלו ממך". - "אוי, הניחי לי. ישנם זוגות נשואים הנהנים מזוגיות בריאה ?", אמרתי בכעין תיעוב.
אבל בתוך תוכי הרגשתי בלחץ הלא נוח של האמת שבדבריה. ידעתי שהייתי מרוכז
בעצמי, היו לנו מיליוני ויכוחים בנוגע לכך - אך האם לא אהבתי אותה ? לדידי היתה לנו זוגיות ואהבה. היא
רכנה לעברי. פניה מוכתמים בדמעות. "איני רוצה להרגיש כך כלפי דייויד, האמן
לי," אמרה, מתחננת להבנתי. "איני רוצה. אך אני מרגישה כך, ואיני מסוגלת
פשוט 'לכבות' זאת." - "ובכן, פשוט הפסיקי להתראות איתו", אמרתי כקובע עובדה. - "אתה רוצה שפשוט אנעל את הדלת על רגשותיי כלפי דייויד ?" - "נכון. היית עושה זאת אילו היית
מחוייבת לנישואין שלנו. אילו היית מעוניינת בשיקום הזוגיות, היינו פונים לייעוץ זוגי." - "אינני יכולה," אמרה והניעה את ראשה מעט. "איני
יכולה לעשות זאת, הנרי. אבל גם לו יכולתי, מה יהיה אתנו, אני ואתה ? מה
ישתנה אם נלך לייעוץ זוגי ? אתה תשתנה ? " שתקנו שנינו. חלק ממני רצה לטלטל אותה. לא יכולתי להאמין שהיא
תשליך את הנישואין על כל מה שהיה לנו יחד. אבל חלק אחר בתוכי ידע, שאני עזרתי ליצור
בעיה זו.
קיוויתי שתגיד שבאמת אהבה אותי, שתציע ייעוץ זוגירוב שנות הנישואין שלנו, תבעתי ממנה את הנתינה, את ההתבגרות כדי
להתאים את עצמה אלי. לא חשבתי על זוגיות בריאה. לא עניינה אותי זוגיות ואהבה. - "אז
עליי פשוט לנעול את הדלת לפני רגשותיי כלפי דייויד?" היא שאלה שוב ברכות ובלי התרסה או אפילו
אסרטיביות.
"האם זה מה שאתה חושב באמת ?" רציתי לומר כן. רציתי לדרוש שתפסיק להיפגש
עם דייויד. אך, נאלצתי להודות, הרי לא יכולתי לסובב את
זרועה כדי שתאהב אותי. לא יכולתי למנוע אותה מלהימשך אל דייויד. הדבר היה
מנוגד לכל מה שרציתי, מנוגד לכל מה שנישואין, זוגיות ואהבה היו בעיניי - "לא," שמעתי את עצמי אומר, "אני מניח שאינך
יכולה להתעלם מרגשותייך אל דיויד רק למעני." קיוויתי שתתנגד לדבריי.
קיוויתי שתגיד שבאמת אהבה אותי, שתציע
ייעוץ זוגי, שנצא מחוזקים מה
משבר בזוגיות, אך היא לא עשתה כן. היא לא אמרה דבר.
אל הקטע הבא - על נתיב הנישואין
