הפיזיקה של החיבור האנושי: פרספקטיבה נוירו-דיפרנציולוגית

מבוא – כאשר מדע המוח פוגש את חוקי החיים

לאורך ארבעה עשורים של מחקר,  חקרתי בשאלה – מדוע החוויה האנושית הבסיסית ביותר – הקשר עם הזולת – מסוגלת לרפא או להחריב?
במחקרים נוירולוגיים, פסיכולוגיים ופיזיולוגיים מצאנו, כי הבדידות אינה מצב רגשי בלבד, אלא תגובה ביולוגית עמוקה לאיום חברתי – מנגנון אבולוציוני שנועד להגן עלינו.
אך בשנתיים האחרונות, עם הכירי את מדע הדיפרנציולוגיה, מצאתי שההסבר הזה חלקי בלבד.
הבדידות איננה רק איתות של הישרדות – אלא ביטוי פיזיקלי של עיקרון אוניברסלי: כאשר שדה אנרגטי אנושי מנותק מהתהודה הטבעית שלו עם שדה אנושי אחר – החיים עצמם מאבדים קוהרנטיות.

מעבר מהנוירומדע החברתי לדיפרנציולוגיה

כשייסדתי יחד עם גארי ברנטסון את תחום הנוירומדע החברתי, שאפנו להבין כיצד יחסים חברתיים חודרים מתחת לעור.
מצאנו כי בידוד חברתי משנה דפוסי פעילות מוח, מעלה רמות קורטיזול, פוגע במערכת החיסון ואף משנה ביטוי גנטי.
בדיפרנציולוגיה מצאתי, שהממצאים הללו אינם רק השפעות, אלא תופעות של חוק טבע עמוק יותר.
כשם שחוקי הפיזיקה מתארים את התנועה של גופים בחלל, חוקי הדיפרנציולוגיה מתארים את תנועת התודעות בחלל האנושי. בני האדם אינם רק יצורים חברתיים.  אנחנו מערכות תהודה חיות. אנחנו נעים זה לקראת זה ולפעמים זה מפני זה – לפי דפוסי שדות, שאינם נראים בעין, אך ניתנים למדידה בגוף הזוגי.

הבדידות כקריסת שדה דיפרנציאלי

הבדידות אינה רק בידוד חברתי נתפס. הבדידות זוהי קריסת השדה האתרי של האדם – אותה מערכת עדינה של אנרגיות, רגשות ומידע, שדרכה הגוף מתואם עם האחר. כאשר השדה האתרי של האדם קורס, הגוף מגיב בעלייה בלחץ הדם, בדלקת כרונית, בשינוי גנטי ובירידה דרסטית במערכת החיסון. אלו אינם רק 'סימפטומים'  – הם השפה הביולוגית, שבה הגוף אומר: 'התהודה אבדה.'

השוני כעיקרון מארגן של הגוף הזוגי

בעולם החברתי-מערבי נטינו לחשוב ששוויון פירושו סימטריה. אך הדיפרנציולוגיה הוכיחה – שוויון ערך האדם הינו דיפרנציאלי על בסיס ההבדל המשמעותי בין פרטיים או בין קבוצות, כדי להשיג שוויון אמיתי בתוצאות.  החיים עצמם אינם סימטריים – הם מבוססים על שונות גדולה מאוד. במונחים שלי – המוח והגוף מכוונים כל הזמן לאיזון בין קרבה למרחק, בין קירבה הגנתית לעצמאות. זהו מנגנון טבעי של שדות דיפרנציאליים. כאשר אנו מתעקשים על אחידות, אנחנו מפרים את החוק הזה – ומתחילים לסבול. בדידות אינה רק מחסור בקשר, אלא גם אי הכרה בשוני. מי שאינו מקבל את השונות של עצמו ושל האחר – נידון להפר חוק טבע ולחוות את כאב הבדידות.

ממעגל הישרדות למעגל הרמוניה

במשך שנים ראיתי בבדידות מנגנון הישרדותי, כמו כאב פיזי. מתוך הדיפרנציולוגיה אני גוזר שהבדידות מאכלת את  הגוף האנושי, כשהוא נפרד מההרמוניה. הבדידות אומרת לאדם – חזור להדהד זוגיות. האבולוציה אולי יצרה את הכאב, אך חוקי הדיפרנציה יצרו את האפשרות לטרנספורמציה. הבדידות קוראת לנו ללמוד מחדש את חיוניות ההבדלים לשלומה של החברה בכלל והזוגיות בפרט.

הגוף האישי והגוף הזוגי –  מערכת אחת

המערכת הנוירו-חברתית הינה רק שכבה אחת בשדה האנושי. הדיפרנציולוגיה חושפת מימד נוסף – הגוף הזוגי, ההורי, המשפחתי והחברתי, שכפוף למערכת חוקים וכוחות עצמאית. הקשרים הבין אישיים עצמם הם השדה, שבתוכו הזוגיות מתהווה וגודלת, כשם שהמוח משנה את הגוף, כך השדה הזוגי פועל על  הנפשות שבתוכו וכאשר השדה הזוגי מאוזן – הזוגיות משגשגת – בני הזוג בחיבור קרוב – הילדים גדלים לתלפיות.

הריפוי אינו קבלה, אלא נתינה בהרמוניה

אחת התגליות הגדולות של הדיפרנציולוגיה –  שהדרך לרפא בדידות אינה לקבל יותר תשומת לב, אלא לתת. הנתינה איננה רק פעולה מוסרית – היא השבת אנרגיה לשדה הזוגי. כאשר האדם  נותן לפי מבנה השונות שבינו לבין בן/בת הזוג, הוא משיב לעצמו את הקוהרנטיות בסינרגיה עם  השדה  הזוגי. הוא אינו רק מרפא את האחר – הוא מרפא גם את עצמו.

לקראת פיזיקה חדשה של יחסים

אם הנוירומדע החברתי הראה כיצד קשרים 'נכנסים מתחת לעור', הדיפרנציולוגיה מלמדת אותנו כיצד הזוגיות מתהווה – היא מחברת את הפיזיולוגיה, התודעה והאתיקה תחת מערכת חוקים אחת:  ההרמוניה הדיפרנציאלית של החיים המשותפים בזוגיות. מדע הדיפרנציולוגיה אינו מבטל את הפסיכולוגיה – הוא מגדיר את חוקי הרוח של יחסי החסד.
כמו שמכניקת הקוונטים אינה סותרת פיזיקה קלאסית, אלא נובעת ממנה בממדים אחרים. הדיפרנציולוגיה היא הפיזיקה הקוונטית של היחסים האנושיים.

על האהבה

במשך שנים, אנו המדענים ניסינו למדוד ולפענח נוירוטרנסמיטריה, לפרק אהבה למולקולות. אך האהבה, כך מתברר מתוך הדיפרנציולוגיה, היא חוק טבע – תנועה ספונטנית של תהודה דיפרנציאלית בין שדות חיים שונים, המאפשרת לכל אחד מהם להתקיים בשלמותו, מתוך חיבור לאחר. אנחנו חיים בעולם שבו השדות האישיים שלנו מבקשים להתאחד בזוגיות.

הזוגיות מרפאת לפי חוקי השונות והתהודה. הבדידות לא נועדה להכאיב, אלא להמחיש לנו בחסרונה של הזוגיות את האחדות שבשונות. כאשר נבין זאת, נוכל לעבור משרידות להרמוניה ומבדידות לזוגיות, ככוח טבע.