גישה אחראית לשלומם של יחסי האהבה, האחווה, החברות, הזוגיות, ההורות המשותפת ומתוך כך של כלל המשפחה, מבוססת על הכרה אמיתית בערך מעשיו הבונים של בן הזוג. קל לטעות באבחנה בין עיקר לטפל ולכך השלכות קשות. הציפיה האוטומטית של בני זוג היא לקבל את המקסימום מבן זוגם. בני זוג לרוב אינם שמחים בחלקם. מעיקה עליהם הרגשת המחסור היחסי בין מה שציפו לקבל לבין מה שקיבלו בפועל. זו גישה שלילית ובלתי אחראית לשלום היחסים, הטומנת לבן הזוג מלכודת. הגישה החיובית והאחראית מתבטאת בהערכה כנה של כל מה שבן הזוג נותן. מתן יחס של חשיבות גדולה, בהכרת תודה לחצי הכוס המלאה ובהחלט ללא יצירת מתיחות עוינת, מתוך כפיות טובה, על רקע חצי הכוס הריקה. שוב חיוני כאן להדגיש — בני הזוג תורמים בדרכים שונות ומשונות לסה״כ הזוגי, לכן תרומתם השוויונית תהיה מן הסתם א־סימטרית בעליל.
