צור קשר
נושאים
צור קשר
שלח
שלח
ייעוץ ואימון זוגי לזוגיות > פוריות מנטלית >

אם שנדחפה לעשות ילדים,

אם שנדחפה לעשות ילדים,<br />עלולה לחוש קרבן של ילדיה.

אם שנדחפה לעשות ילדים,
עלולה לחוש קרבן של ילדיה.

אם, שנדחפה לעשות ילדים, עלולה לחוש קרבן של ילדיה, ומתוך כך שום טובה לא תצמח. ככלל, הריון אידאלי מתהווה על קרקע מנטלית ומעשית, שהוכשרה במשך מספיק זמן של חתירה וכוונה בלב שלם להרות, להביא ילד לעולם ולדאוג לו… ולדאוג לו…, לכן על בן הזוג מונחת האחריות העודפת, דווקא למנוע מזוגתו הריון, הרצוי לה, בטענה שאינה רוצה מספיק ו/או שאינה בשלה. עם הזמן סירובו יניע אותה להילחם על רצונה, עד שתשיג את מבוקשה. עליו לעמוד בפרץ… עד אשר ייכנע באהבה.


ההסבר על תוכן עמוד 13 מצוי במקטע 00:48:52 - 00:44:06
בפרק הכחול ב"המדריך בווידאו למשתמשים בזוגיות"
אני יודעת שהדחף האימהי, הדוחף נקבות להרות, להוליד, להניק ולגדל ילדים הינו גדול וחזק רק אצל חלק מהנשים וגם אצל מיעוט מבוטל בקרב הזכרים (לאמץ תינוקות ולגדל בעצמם). קל להבחין בעובדה הזאת. חסרונם של ילדיי בער בעצמותיי שנים לפני שהריתי בהם. הדחף האימהי שלי, יומם ולילה מניע אותי לטפל באופן אישי בהם ולספק את כל מחסורם, החומרי והנפשי, להיות שם בעבורם בכל - בעיקר בקושי ובכאב. אני גם יודעת שבעלות הדחף האימהי החזק, מציבות את הקריירה במקום מוגבל, שיתיר להן זמן ואנרגיה לילדים בבת עיניהן. אפילו קשה להן לשחרר את הילדים שיתמודדו בעצמם עם הקשיים, במיוחד כשמגיע זמנם לעוף מהקן. ככל שהדחף ההורי אצל נשים חלש יותר, הן אימהיות פחות, עד כדי כך שהן פחות או יותר מוסרות ברצון (ולא מתוך אילוץ כלכלי) את האימהות לדמות אימהית יותר שתעשה את התפקיד באופן חלקי ובחלק מהמקרים באופן משמעותי מאוד. לכן, כאשר הורים חשים שהינם תקועים עם הילדים שלהם, שהחופש ניטל מהם, שהגורל מתעמר בהם, זה פועל יוצא של הבאת ילדים מבלי לוודא, שהינם רצויים לפחות על ידי הורה אחד שמוכן ברצון, בעצמו, מבלי לחפש מחליף, אפילו לגדל אותם לבד אם יצטרך. כשאין הורה כזה בנמצא, הילדים יהוו נטל כבד מנשוא והללו בוודאי יחושו בזאת.

אם שנדחפה לעשות ילדים,<br />עלולה לחוש קרבן של ילדיה.